הבלייד ראנר של רידלי סקוט נחשב בעיני מעריצים לאחד מסרטי המדע הבדיוני הגדולים ביותר שיצרו אי פעם. קלאסיקת הפולחן משנת 1982 מבוססת על הרומן המדעי המדעי של פיליפ ק 'דיק "עשה אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", ונחשב ליצירה קולנועית מעוררת מחשבה ומעוררת מחשבה. העלילה מתמקדת בלש המשטרה ריק דקארד שצוד אחר אנשים סינתטיים המכונים רפליקטורים בעולם עתידני שאינו אמון על האנדרואידים הכל-אנושיים. ההתמודדות עם מכונות הומנואידים גורמת לו להתעמת עם האנושיות שלו.
מאז הופעת הבכורה שלו בשנת 1982, שוחרר בלייד ראנר שבע דרכים שונות; חתך השיא של סן דייגו בחתך בשנת 1982, הקיצוץ התיאטרלי של ארה"ב בשנת 1982, הקיצוץ התיאטרלי הבינלאומי בשנת 1982, טביעת העבודה נחתכה בשנת 1982, גרסת השידור האמריקאית לטלוויזיה בשנת 1986, ה- Cut של הבמאי אושר על ידי רידלי סקוט בשנת 1992, וה- מימוש אולטימטיבי של חזונו, ה- Final Cut שיצא בשנת 2007. דירגנו אותם כאן, על סמך הבדלים בקריינות, אילו סצינות נוספו וחיסרו, וכידות כללית של הסיפור.
גרסת שידור אמריקאית 7 (1986)
גרסה זו המשודרת בארה"ב על ידי הלמ"ס מתייעלת עד 114 דקות מגניבות והוסרה כל עקבות עירום, גסות ואלימות גרפית. אם זה נשמע גס, דמיין שיש גם "טיזר קולנוע Saturday Night Movie" של CBS עם איזשהו אידיוט שמסביר לך את כל ההיבטים של הסרט, שמא המוח שלך לא יצליח להתמודד עם המורכבות הקולנועית. הוא מוודא שאתה בטוח ש דקארד בהחלט אינו משכפל.
סקירת הטקסט בגרסת השידור האמריקאית שונה גם היא, והיא מסופר על ידי מישהו שאינו הריסון פורד. זה נועד לשוב ולהכות את הקהל בראש עם מידע למקרה שהם ילכו לאיבוד מדי. לא תוכל למצוא גרסה זו בשום מקום אלא אם כן מישהו הקיש אותה, אך מדוע?
6 גרסת סאן דיגו שודף פרץ (1982)
משהו מ"חד-קרן "למצוא בימינו, שיאו של סן דייגו להתגנב של" בלייד ראנר "זהה למעשה לזה שיצא הסרט התיאטרלי האמריקני בשנת 1982, עם הוספת סצינות בונוס. המשמעות היא שיש לו את הקול המנדט באולפן. -על ידי האריסון פורד המתחנן בתחילת הדרך, כמו גם "הסיום המאושר" המראים את דקארד ורחל המשכפל נוסעים לשקיעה.
מכיוון שהגרסה של סן דייגו הוצגה רק פעם אחת באירוע תצוגה מקדימה מיוחד עם אבטחה הדוקה, נראה שלעולם לא נוכל לראות את הגרסא הזו שפורסמה בפועל, כך שאין דרך להבטיח את המציאות שלה. אנו יודעים ששלוש הקלעים הנוספים כללו הקדמה לרועי באטי בתא VidPhon, דקארד טען מחדש את אקדחו לאחר שבאטי הצליח לשבור את אצבעותיו, וקטעי צילום נוספים ל"הסעה אל שקיעה "של דקארד ורחל.
5 שחרור תיאורטי בארה"ב (1982)
זה אירוני שההופעה התיאטרלית בפועל של הסרט הזה לא נחשבת טובה יותר על ידי מרבית מעריצי ה- Blade Runner, אבל זה הגיוני כשחושבים על זה הגירסא שהבמאי רידלי סקוט הכי שימש. הוא ביטל זאת בלהט כבגידה בחזונו האמנותי. כשסקוט עבר על התקציב שלו בשכפול במהלך הצילומים, המפיקים שהביא על הסיפון קיבלו נתח גדול יותר של השפעה, והם רצו שהסרט יעשה את דרכם.
נעלמה העמימות שדיקארד אולי לא היה אנושי, ואילו הקולי-אובר המעוררים את האריסון פורד נוספו מכיוון שהמפיקים חשו שהנרטיב של הסרט מבלבל מדי עבור הקהל אחרי הקרנות הבדיקה. כמו כן מתווספים קטעים שאינם בשימוש מ- The Shining כאשר דקארד ורחאל עוזבים את לוס אנג'לס כדי להתחיל את חייהם החדשים בהרים מכיוון שהקהלים רצו "סוף טוב".
4 שחרור תיאורטי בינלאומי (1982)
השחרור התיאטרלי הבינלאומי של "בלייד ראנר" כמעט זהה לשחרור התיאטרלי בארה"ב, הוא פשוט אלים ומטריד יותר. זה נותן לו דירוג R. הוא מכיל את אותו קריינות קולית של האריסון פורד ואת אותו "סוף טוב" שנאלץ לגרסה התיאטרלית של ארה"ב, אך מכיל סצינות גרפיות שבמובנים מסוימים הופכות את סיפור העלילה למושך יותר עם יותר על הכף.
גרסה זו שוחררה למעשה ב- VHS בארה"ב כחלק מ"אוסף הקריטריונים "בתחילת שנות ה -90, כחלק מ"מהדורת יום השנה העשירית" המיוחדת, וניתן היה לראות אותה ב- HBO כבר בסוף 2015. הסצינות בהן המפיקים חשבו שמזעזעים מדי מכדי שהקהלים האמריקאים הצליחו להגיע לגירסת ה- "Final Cut", והמדהים שבהם הוא היכן שרועי באטי נותן לעצמו סטיגמטה.
3 מפעל העבודה (1982)
גרסת טביעת העבודה של הסרט הוצגה לפני יציאתו לתיאטרון של הסרט בתערוכות מיוחדות בדנבר ובדאלאס בשנת 1982 והיא שוחררה כ"חתך הבמאי "היחיד של הסרט בשנת 1992 ללא הסכמת רידלי סקוט. באילו קהלים התבלבלו בשנת 1982 הם נראו מעריכים בשנת 1990 כאשר הסרט הוצג שוב, והעניקו אולפנים מעוררי השראה לאשר את יציאת הסרט החדשה.
בגרסה זו אין את הקריינות של האריסון פורד, וגם לא את נקודות הזיכוי לפתיחה המסבירות את סיפורם האחורי של המשכילים, והיא מגדירה אותם כ"אנשים סינתטיים בעלי יכולות פרפיזיות, בעלי תרבות עור / בשר ". אין "רצף חלומות של חד קרן" כמו שיש בסרט הבמאי שאושר על ידי רידלי סקוט, דקארד מספק קריינות משלו כשהוא צופה שבטי מת, ודקרד ורחל לא נוסעים לשקיעה.
2 חיתוך המנחה (1992)
המהדורה הזו של הסרט ב -1992 אושרה על ידי רידלי סקוט, אם כי הוא לא פיקח בעצמו על העריכה. את זה העביר לשימור הקולנוע מייקל אריק, שעבד עם התווים של סקוט והדפס 70 מ"מ של הסרט משנת 1982. זה קרוב לחזונו של סקוט כפי שהיה אפשרי באותה תקופה, והוא שילב אלמנטים של גרסת טביעת העבודה עם אלמנטים מהגרסה התיאטרלית האמריקאית.
אף על פי שזה נחמד להפסיק את הקריינות הכפויה של האריסון פורד, סקוט בחר לכלול את הרצף הידוע לשמצה בו דקארד נרדם ליד הפסנתר וחלום על חלום חד קרן שעובר ביער, רומז שהוא למעשה משכנע, והופך את הסרט ליותר על שאלת זהותו ולא על סיפור בלשי. זו הגרסה בה גאף משאיר לו חד קרן אוריגמי בסוף, ומציע כי חלומותיו של דקארד ידועים לו, מה שהופך את זיכרונותיו למלאכותיים ממש כמו חלומותיה של רחל. גם "הסוף המאושר" איתו ורחל נערכים.
1 החיתוך הסופי (2007)
לבסוף בשנת 2007 הוציא רידלי סקוט את "The Final Cut", הגרסה המפורסמת של יצירת המופת שלו מדע בדיוני במלאת 25 שנה להיווסדו. זו הגרסה הטובה ביותר למראה הסרט, משופרת בכמה אופנים על ידי אפקטים מיוחדים מודרניים, ועל ידי הסרת העומס המיותר לסיפור הכללי. זו הגרסה שרוב המעריצים צופים בה היום, ולא בכדי; זה הסרט של סקוט כמו שהוא תמיד התכוון להיות.
הקריינות של האריסון פורד נעלמה וכך גם הקלישאה "סוף טוב", אך רצף החלומות החד-קרניים של דקארד נשמר, אפילו ארוך יותר. הוא כולל גם את הסצנות האלימות יותר באכזריות מהקיצוץ הבינלאומי, כולל באטי שהעניק לעצמו סטיגמטה, ומכיל את הגרסה היפה והשחורה לחלוטין של הניקוד מאת וונגליס. בין אם אתה מאמין ש Deckard הוא משכפל או לא, אין להכחיש שהגרסה הזו היא יצירת מופת מעוררת מחשבה.
