כישלונו של צ'אפי "כואב לא יאומן" עבור ניל בלומקאמפ

מחוז 9 של ניל בלומקמפ עדיין נחשב לראווה במדע הבדיוני כסרט נהדר. עם זאת, שני הסרטים האחרים שלו, אליסיום וצ'אפי, נחשבים פחות פחות, וכעת הוא התייחס לאופן שבו התגובה לסרטים האלה השפיעה עליו.

שניהם של אליסיום וגם מחוז 9 הם להיטי ברזל, אך צ'אפי לא ממש הבטיחה הצלחה ביקורתית, קהל או קופות. במקור הוא תכנן את זה כסרט הראשון בטרילוגיה אך הסרט לא הצליח להספיק בכדי שיוכל לעשות סרט המשך.

בזמן שדיבר עם דן של חנון, בלומקאמפ היה גלוי מאוד לגבי רגשותיו כלפי כישלונו של הסרט, וכינה את החוויה "כואבת להפליא":

שאפי היה כואב לי באופן לא יאומן. זה היה קשה בכמה מישורים. אבל העניין עם צ'אפי היה, זה הרגיש שהוא קרוב מאוד לסרט שהיה לי בראש. עד שהסרט יצא הרגשתי כאילו נתתי את הכל, ושאני השתדלתי לעשות את הסרט שהיה לי בראש והרגשתי שהשגתי את זה.

למרות שהצליח להשיג את חזונו, צ'אפי הרוויח רק 102.1 מיליון דולר כנגד תקציב של 49 מיליון דולר. זה לא הכישלון הגרוע ביותר בהיסטוריה ההוליוודית, שכן לפחות החזיר את התקציב. אבל אחרי דמי שיווק ועלויות אחרות, אין זה סביר שהסרט הרוויח. יותר מזה, זה גרם לבלומקאמפ לשקף את עצמו כתפקידו כאמן.

זה הכניס אותי למקום מעניין, בו הייתי צריך להחליט איך אני מרגיש, כשאני יוצר יצירות אמנות שאני מרגיש חיובי כלפיו, ואז הקהל באמת דוחה את זה - מה זה אומר? זה מכניס אותך לחלל מעניין להפליא. אני לא שופט את הסרט בהתבסס על מעלות קופות או על ציוני Rotten Tomatoes טהורים. אני עושה את זה כי אני אוהב את זה, ואני מבסס את התחושה שלי על מה שהוא גורם לי להרגיש.

אז כשהקהל מפנה עורף לזה, הוא מעלה שאלות מעניינות באמת האם הוא מצהיר בדה-לגיטימציה באופן כללי. האם זה אומר שהוא לא מחזיק בערך? כי זה עדיין מחזיק בי ערך. אם אני מגיב לזה, אז אני רק מנסה לרצות את הקהל, אז איזה ערך יש בכלל ליצירות האמנות?

הבמאי אומר גם שכישלונו של הסרט פגע במספר חלקים בקריירה שלו. יתכן שלצד השפעתו של רידלי סקוט, לכישלונו של צ'אפי היה קשר כלשהו בפוקס המדף את פרויקט ה- Alien 5 שלו. זו רק ספקולציות, אך באופן מוחלט יותר כל התבוננות פנימית זו מצד הבמאי הניע את בלומקאמפ בצורה חיובית.

אז זה שם אותי במקום מאוד מוזר לזמן מה. אני חושב שיצאתי מזה לחלוטין בבחירה הנכונה, שהיא פשוט אעשה דברים שאני אוהבת. וזה בעצם יכול להוביל לכך שאגור בתוך המרזב. כלומר, זה ממש יכול להוביל לקריסה מוחלטת ומוחלטת. אבל אני מעדיף לגור במזבלה, אני חושב, כנה באופן יצירתי ואמיתי לעצמי מאשר לא. אז אני חושב שבסך הכל התוצאה של צ'אפי התגבשה או גרמה לי רעיונות בראשי בצורה טובה.

אבל אני עדיין כועסת מהעובדה שזה לא עבד. הלוואי שזה עשה, אבל זה פשוט לא, ואני עדיין אוהב את זה. אני לא יודע מה עוד לומר, אבל הקהל לא קיבל את מה שעמדתי אליו. זה לא עבד.

מאפר מותו של צ'אפי נראה כי רעיונותיו של בלומקאמפ על אמנותו וסיכוייו הפכו לאולפני Oats. הבמאי חוזר לשורשיו ליצור מדע בדיוני בצורה קצרה שהם ניסיוניים יותר באופיים.

נראה שצ'אפי הדגיש את העובדה שבלומקאמפ יכול היה ליצור משהו שהוא מחשיב כהצלחה אמנותית אך יכול גם לא להצליח לתפוס את דמיונם של קהלים. נראה כי שיבולת שועל היא יותר מגרש בדיקה בו הבמאי יכול לעקוב אחר המוזה שלו מבלי שיצטרך להוציא כסף רב ככל שיעלה סרט עלילתי כדי לגלות עד כמה הצופים יגיבו לחומר.