[זו סקירה של דוקטור הו עונה 9, פרק 7. יהיו ספוילרים.]
-
מדע בדיוני הוא ללא ספק אחד הז'אנרים הטובים ביותר מהם ניתן לטפל בדאגות של ימינו באופן שהופך אותם לחיך ומובנים. מכיוון שהוא יכול ליצור מתאם מובהק ועדיין לעבור מעבר לתחום המציאות של הקורא או הצופה, זוהי שיטת סיפורים שלעתים קרובות מוסרת את הצורך בהתבססות או את הנטייה לערוך תצפיות בגובה פני השטח הקובעות את אופיו המובן מאליו של בעיה ללא לאחר שיש לך תובנה בנושא מעבר ל"זה רע ".
בחינת מושגים החל מאיום ההשמדה הגרעינית לגזענות לאי-שוויון בין תרבות, מעמד ומגדר ועוד, מדע בדיוני יכול למצוא בידור בחקירתו של רעיון ועדיין להיות מאתגר באופן בו הוא מציג את הבדיקה האמורה. אולם בעיקר, הז'אנר מצליח כאשר הוא עושה זאת מבלי לשכוח את מטרת הסיפור הוא לעבור מעבר להצהרת העובדות בלבד ולהציע רמת הבנה ואמפתיה. ולכן, אין זה מפתיע, שאחת מתכניות הטלוויזיה המדע הבדיוני הגדולות בעולם תנסה את ידה על סיפור עם נושאים אקטואליים מפתיעים בבסיסם.
ובכל זאת, למרות מעמדה כאולי סדרת המדע הבדיוני הבולטת בטלוויזיה, דוקטור הו לא ממש ידוע בהתמודדות עם אקטואליה בצורה כה מכוונת. זה לא אומר שלסדרה אין; זה פשוט שנושאים אקטואליים כאלה קבורים לעתים קרובות קצת יותר מתחת לפני השטח מכפי שהם נמצאים ב"פלישת הזיגון ", שיש לה אצבעות על כמה כפתורים חמים; כלומר, דאעש, משבר הפליטים הסורי, העלייה והמלחמה בטרור.
הפרק, שנכתב על ידי פיטר הרנס - שהעביר את 'להרוג את הירח' בעונה שעברה וכל פרק במיניסטריות 'ג'ונתן סטריינג' ומר נורל 'המענגים מתחילת השנה - משווה את השלווה העקשנית של כדור הארץ עם הזיגונים עם הסוגיות האמורות. בשלב מוקדם, השעה משרטטת בקלות קו מאירועי אקטואליה לפלישה מופרזת על ידי נבלים פוליפ-י, ומקימה את הפיגומים עליהם יחקור הפרק את הפשרות המוסריות של המלחמה בטרור ואת הקושי להילחם באויב שמסתיר לעתים קרובות. עצמה בתוך האוכלוסייה.
זה ברור בלי להיות ברור מדי, וזה קו קשה להליכה, בלי קשר ליתרונות של עבודה בתחום הסיפורת הספקולטיבית. וגם כאשר 'פלישת הזיגון' מעד, מפצל את הדוקטור מקלרה ושולח את קייט סטיוארט (ג'מה רדגרייב) לארה"ב כדי לראות מה קורה באמת או בהשלכות, ניו מקסיקו, היא עדיין מצליחה למצוא פתיל משכנע ב תעלומת הפלישה הממתינה. עם זאת, מעניין יותר הוא השאלה מהי תגובה הולמת לפלישה האמורה, לא רק מהדוקטור אלא גם מהצבא, שממהר במקרה זה להעביר את המל"טים למסע הפצצה.
בעוד שהדוקטור נמצא בחיפושים אחר אוסגוד (אינגריד אוליבר) ששרד - השני אחר שנהרג על ידי מיסי בסוף העונה שעברה - והמקור לכאורה לסיעתו המרדנית של רדיקלים בזיגון, הפרק הופך את היוצא והחוצה ביותר שלו. להעיר על סכסוכים בימינו על ידי משחק עם יכולתו של הזיגון ללבוש צורות אחרות, ובכך לשים פנים אנושיות על לוחמי אויב שאחרת ייחשבו כנוכרים. זה אולי הניסיון המוצלח ביותר של הפרק להעלות נקודה עמוקה יותר לגבי המתרחש במזרח התיכון ובסוריה, תוך התייחסות לנטייה לחוסר הומניזציה של לוחמי האויב וגם של נפגעים אזרחיים, תוך שהוא מציין את הסכנות הגלומות במי שמאשימים אותם כשהוא מתעמת עם ראש הסכסוך.
הרבה ממה ש"הפלישה בזיגון "מרמז עליו כל כך בלתי מוסתרת, עד שלעתים קרובות קשה להתעלם מהעובדה שגורמים אלה באמת נמצאים שם כדי לחזק סיפור פלישת חייזרים, ולתת לו דריסת רגל במשהו יותר קונקרטי מאשר שליטה גלובלית פשוטה. ובכל זאת, בוטות התוכן ככל הנראה תהדהד ברמות שונות ומגוונות, תלוי בכמה או כמה מעט הצופה רוצה להאמין לדוקטור הו שיש לו מה לומר במצבים בעולם האמיתי. ובתוכו טמון התועלת האמיתית של שימוש בבדיון ספקולטיבי כלוח צליל: הוא משמש מסנן לדיון על אקטואליה ולא כפר שוורים שדרכו רק מפוח עובדות.
ובכל זאת, הפרק נופל קורבן לאותו דבר שיש לפרקים רבים של "דוקטור הו" בעונה זו: השעה היא כל הצטברות של מצוק שייפתר בשבוע שלאחר מכן. בעוד ששיטה זו של סיפורי סיפורים מאפשרת לקנבס גדול יותר שעליו ניתן לצבוע את סיפוריו, הסדרה לא ממש הבינה כיצד לגרום לשעה הראשונה להרגיש כמו פרק מלא וגם להציע לצופה תמריץ להתכוונן בשבוע הבא. אמנם היו יוצאים מן הכלל, כמו 'הנערה שמתה' ו'האישה שחיה ', אבל העונה הייתה מלאה יותר מדי פרקים שנשענים לגמרי על המחצית השנייה שלהם כדי למלא את הדרישות להיות פרק.
זה לא אומר שאין אלמנטים מסקרנים בתצוגה. הפרק אכן מציע רמה מבורכת של ניואנסים ביחס לזיגונים, ומדגים את הסכנה של סיעה קיצונית שתטיל צל מזיק על תרבות שלמה. יתרה מזאת, ישנה השאלה מי אוסגוד הוא אוסגוד ששרד, מכיוון שהיא מסרבת לענות לחקירת הרופא באיזה מין היא התחילה. ואז, כמובן, יש את הטוויסט שקלרה הוחלפה בגיהינום של זיגון שכופף להוציא את הדוקטור מהמשוואה. בכל הנוגע לפיתולים, זה מטופל בצורה טובה למדי, כאשר רק כמה רמזים הופכים להיות יותר ברורים במבט לאחור. אך יחד עם זאת, לטוויסט אין מעט קשר לפרק עצמו. במקום זאת, ברגע שהיא נחשפת קלרה היא מתחזה, מתברר גם עלילת השבוע הבא.
למרות הנושאים שמקורם בכך שהם שני פרמטרים ברורים, "פלישת הזיגון" לפחות פועלת כהדגמה מוצקה נוספת כיצד סיפורת ספקולטיבית יכולה להשתמש בהצלחה בדיון על אירועים של ימינו בכדי לבסס סיפור עלילה הרבה יותר פנטסטי.
-
הדוקטור שממשיך בשבת הבאה עם 'The Zygon Inversion' @ 21 בערב ב- BBC America. עיין בתצוגה מקדימה למטה:
תמונות: BBC Worldwide Limited
