פרט לתפקיד שגוי ושגמר סוף סוף, דודג'בול הוא סאטירה גסה אך מצחיקה במיוחד של תעשיית הכושר.
אם אתה בחור, ועדיין יש לך שום רמז למתבגר בך, אתה בטח תאהב את הסרט הזה. הצהרתי בעבר שיש קו יפה מאוד בכל מה שקשור לסרטים בין "מצחיק מטופש" ופשוט טיפש. עם רק כמה יוצאים מן הכלל, שבהם דודג'בול עובר לטיפשות פשוטות, זה סרט מצחיק מאוד.
הנחת היסוד הבסיסית היא חדר כושר קטן, ידידותי ומושקע לעומת אובר יופי (האם אני עדיין יכול להשתמש במונח הזה?), מגה-כושר נוצץ מעבר לרחוב. הבעלים של "Globo-Gym" (ווייט גודמן, אותו מגלם בן סטילר) רוצה לקנות את "ממוצע של ג'ו" מעבר לרחוב מהבעלים שלו (פיטר לפלור, בגילומו של וינס ווהן) כדי להפוך אותו לחניון. החבר'ה האלה הם יריבים כבר זמן רב וזה מגיע לראש באירועים הבאים. אני לא אשאב אותך בפרטים נוספים פרט לומר שטורניר השתמטות מקצועי הוא התשובה ללפלור ובעיית החברים החנון שלו.
צוות הדמויות בסרט הזה הוא היסטרי עם שני יוצאים מן הכלל: ווהן, שהיה מוטעף להחריד ופשוט נתקל כשטוח במקום בחור נחמד, ואת הדמות שגילם ג'ואל מור (אוון) שהיה פשוט טיפש ומעצבן. בן סטילר במיוחד הבריק באמת כאדם השומן-מעצמו-עצמי (למעט הירושה שקיבל מאבא).
האם ההומור גס? כמובן, אבל חלקו די שנון בסאטירה של ענף הכושר. בסך הכל צחקתי כל הזמן לאורך הסרט. אני לא רוצה למסור את התיקים, אז תצטרך לקחת את המילה שלי על זה.
היו כמה קמואים שבעצם עבדו, כולל דיוויד הסלהוף, ביל שטנר ואחרים.
מעבר לשיבוץ שגוי של ווהן ודמות אוון שנכתבה בצורה גרועה, התלונה היחידה האחרת שלי היא שהסרט נראה קצת הלך לאיבוד בסוף ורצה להעלות את עצמו עם כמה פריטים שבאמת הותירו אותי קר. אחת הייתה גסה, אחרת הייתה מיותרת, והשלישית תתגעגע אם תמצמצי, אבל לא אהבתי את ההודעה שהיא שלחה.
בסך הכל אני ממליץ על זה כדרך טובה לבלות 90 דקות עם קומדיה שהיא ממש מצחיקה.
