"פארגו": אל תחקר את היקום

[זו סקירה של פרק 8. של פרגו יהיו SPOILERS.]

-

מאז הופעתו של הטריקיסטים הקב"ה לורן מאלבו, עולמו של פרגו, או ליתר דיוק, חייהם של כמה דמויות המתוארות בו הושלכו לסוג ייחודי של כאוס מבוקר, כזה שרזולוציה - או רזולוציה מיידית, בכל מקרה - אולי לא ממש נמצא בקלפים. ההשפעה המושחתת של מלבו וחתימתו הכאוטית הותירה כמעט את כל הדמויות שפועלות כנגד סמכותו - בין אם הן יודעות זאת ובין שלא - במקום דומה שגאס גרימלי חזר במהלך אירועי 'התחת של בורידן': אבוד בעיקר בסופת השלגים, יורה בצללים ומכה בכל האנשים הלא נכונים.

כש'הערה 'מתחילה, עבר לא מעט זמן מאז שמאלבו היה אפילו במבידג'י, ובכל זאת נוכחותו עדיין מורגשת עמוקות. כמו כאשר לסטר סוחר בסמל החיים שהשאיר אחריו כשהוא נפטר ממכונת הכביסה השבורה, לימון שנזכר על ידי היצרן, ולא הוחזר באופן בולט על ידי האיש שלא הצליח שוב ושוב לתקן את זה בעצמו.

וכך, לאחר הסרת המיתקן הפוגע, לסטר יושב על רצפת המרתף שלו (המקום בו הרג את אשתו) ויושב בשלווה וצופה במכונה החדשה עובדת ביעילות ובשקט. זהו רגע אפל להפליא, כפי שהוא רומז שלסטר ניצח, וליתר דיוק, לסטר ניצח בגלל התערבותו של לורן מלבו.

בהקשר זה, לורן מלבו ניצח גם הוא, מכיוון שמי שמואשם שרדף אחריו והעמדתו לדין - לפחות כאלה שלא נקראו מולי סולברסון - משוכנעים שירי העיוורון שלהם בצל פגע למעשה באשם. וכך, נראה שלא משנה מה מולי תנסה לעשות, או נגד מי היא הולכת, היא תמיד מתמלאת את היותה מגובשת.

ביל אומר לה להפיל את התיק נגד לסטר מכיוון שכולם רוצים זכייה, ואף על פי ההונאה, ביל ומשטרת בימדג'י השיגו את עצמם בניצחון ההוא - הם אפילו יצאו לשתות כדי לחגוג (כלומר, לבטל) את הניצחון הזה. ובהמשך, למרות הסתייגותה, מולי מוצאת את עצמה ממוקמת בעמדה הבלתי אפשרית של ריסוק פוטנציאלי של אידה, שקיבלה את גרסתו של ביל לאמת כבסיס בו תוכל להתחיל להחזיר את חייה. וכך, האמת מסתמנת קבורה והרשעים (אפילו בית החולים כבול את מר ברנץ ') לכאורה בסופו של דבר מתוגמלים.

המצב נראה יותר מקצת צדדי, ואולי אפילו חסר סיכוי - שתואם את הסיפור עד כה - אך עם קפיצת מדרגה לא צפויה לשנה, נוח הולי ופארגו אומרים שדברים טובים מגיעים אלה שמחכים.

בדרך כלל קפיצות זמן מרגישות כמו טריקים זולים המשמשים להוצאת מופעים מהאשמות העלילתיות, דרך לשירות תחושה של התחדשות, או משהו כמו אתחול מחדש מבלי שבאמת צריך לבצע את ההרמה הכבדה הנדרשת ממאמץ כזה.. אולם כאן קפיצת הזמן באה באופן בולט לפני סיום הנרטיב, מה שיוצר תחושה (פוטנציאלית לא שלמה) של התחדשות לכולם.

לסטר מצליח ובטוח, ככל הנראה, מלבו שינה את המראה שלו בצורה דרסטית, ומולי וגאס הקימו משפחה יחד (כשהנוסף הנוסף של גאס כבר לא רשאי לשאת נשק לשירות החוק). זיוף ההתחלה החדשה, אם כן, מתבטא יותר בהבנה כי העמדות החדשות השונות (שמחות ככל שיהיו) הן תוצאה של אירועים שטרם נפתרו באמת.

'הערימה' מפנה את תשומת הלב לתפיסה שלמרות שהרשעים מתוגמלים לכאורה והטובים נענשים למעשה, יש תחושה של איזון. איזון זה בא לידי ביטוי תחילה ברגע הכי נוגע ללב של הפרק, רצף המשחזר אנושיות שמציג את ביל כשהוא מציג את ילד האומנה שלו, טהיר אל כצ'יף (ברקד עבדירחמן), ומגולל את הסיפור המדהים כיצד התאושש התהיר לכאורה לטאהר והובא לאומנה. משפחה בנסיבות הכי לא אהובות.

הדברים פשוט מסתדרים, "ביל מספר למולי בהריון מאוד שעדיין חוקר בסתר את מקרה מלבו / לסטר. ובשביל סדרה שבנתה עד כה סיפור משכנע סביב הרעיון שאם ניתנות הנסיבות הנכונות, כל דבר יכול ויקר לקרות, הרעיון שלפעמים הדברים מסתדרים נשמע ממש נכון.

_________________________________________________

פארגו ממשיך ביום שלישי הבא עם 'שועל, ארנב וכרוב' @ 22 בערב ב- FX.

תמונות: Chris Large / FX