כיצד הסתדר פרויקט טוקיו של HBO עם אליזבת מוס בתקציב אפס

באוקטובר הוצגה בכורה של HBO את הסרט הקצר של טוקיו פרויקט מאת הסופר והבמאי ריצ'רד שפרד, שהיה במאי תכוף בערוצי הפרימיום שנערכה לאחרונה עם בנות. למי שצפה בו, אם כשהוא שודר, או הזרם אותו על אחת מאפשרויות הסטרימינג השונות של HBO, יתכן שהופתעת לראות את הזוכה האחרונה של אמי בסרט "אליזבת מוס" של Handmaid בכיכובה מול בנות לשעבר ולעתיד הכוכבת המעניש. איבון מוס-בכרך כצמד אמריקנים ביפן שוב ושוב נתקלים זה בזה בסדרה של מפגשים אולי לא כל כך מקריים.

באורך של 30 דקות בלבד, טוקיו פרוייקט הוא שעון מהיר ומשתלם, שבחלקו בגלל מיקומו והנרטיב המלנכולי מרמז על "אבודים בתרגום" של סופיה קופולה. הסרט מתרכז בסבסטיאן (מוס-בכרך), שנסע לחו"ל לעסקים, ושהסיכוי שלו מפגש עם אישה בשם קלייר (מוס), תחילה בחנות ראמן ושוב מחוץ לבר, נחשפים כחלק ממשהו הרבה יותר. בחשיפת הקשר הנסתר ביניהם, הסרט חוקר את העיר טוקיו באותה מידה שהוא עושה את התעלומה של שני לידים, וכתוצאה מכך נוצר קשר רומנטי עם טוויסט.

קשור: הולו הוא שירות הזרמת הראשון שזכה בסדרת הדרמה המצטיינת של אמי

שפרד, שבנוסף לעבודתו על בנות הוא זוכה אמי בבימוי בטי המכוער וגם כתב וביים את סרט ההיטמן של פירס ברוסנן מ -2005, "המטאדור", ואת דום המינגווי, בראשות ג'וד 2013, בראשותו. הקולנוען שוחח לאחרונה עם Screen Rant על פרוייקט טוקיו וכיצד לנה דנהאם עזרה להנחית את מוס לתפקיד מככב.

ספר לי קצת על איך נוצר פרויקט טוקיו. מתי התחלת לכתוב אותו ועד כמה זמן לאחר מכן הפרויקט נכנס למקומו?

היו מספר סיבות שרציתי לעשות את הסרט. רציתי לירות משהו בטוקיו ורציתי לכתוב סיפור אהבה. הרגשתי שאם הייתי כותב סרט קצר שהאפשרות של פשוט לעשות את זה במהירות תהיה הרבה יותר סבירה מאשר פיצ'ר שתמיד לוקח הרבה יותר זמן. כתבתי את זה וזה פשוט נשפך ממני. זה היה סיפור שרציתי לספר והייתי מאוד ספציפית לגבי טוקיו ומקומות שרציתי לצלם בהם ומה רציתי להראות.

ביקשתי מלנה דנהאם לבדוק את התסריט ולתת לי כמה תווים והיא עשתה. ואז היא אמרה, 'מי אתה רוצה להיות בסרט?' ואמרתי, 'ובכן, הייתי אוהב את אליזבת מוס שתעשה את זה.' לנה הייתה כמו 'בוא נתקשר אליה' - כי אני מניח שכשאתה מפורסם אתה יכול פשוט להתקשר לאנשים מפורסמים אחרים והם עונים לשיחות הטלפון שלך. אז לנה התקשרה לליזי והיא קראה את זה בן לילה ואהבה את זה. התחייבות לשבוע היא הרבה יותר קלה מאשר לקחת חודשיים או שלושה חודשים לעשות סרט עלילתי. אז לליזי היה חלון הזדמנויות וזה קרה בצורה מהירה מאוד. בעצם השתמשתי בבדיקה שיורית כדי לשלם עבור כרטיסי טיסה וקיבלתי מצלמה חינמית ועריכה בחינם, וביקש מחברי לעבוד על זה, ובאמת פשוט התקרבו אליו כמו סרט סטודנטים.

איך היית משווה את פרויקט טוקיו למשהו כמו פאניקה בסנטרל פארק, שהיה פרק די מכיל את עצמו של בנות? האם אתה מוצא את עצמך ניגש לפרויקטים האלה באותה צורה?

צילמנו את כל הקצרה בחמישה ימים. התחלנו ביום שני וסיימנו ביום שישי. צילמנו ירייה אחת בשדה התעופה בשבת של היום שכולנו עלינו על המטוס לחזור הביתה. אבל בניגוד לתוכנית טלוויזיה, קודם כל באמת לא היה לנו כסף. היה לנו תקציב של 1, 000 דולר למיקום ותקציב 1, 000 דולר למחלקת אמנות. זו הייתה חברה קטנה מאוד מאוד המורכבת מ -12 אנשים. הצלחנו להיות מאוד אינטימיים. לפעמים זה רק אני ליזי, איבון והצלם בחדר יחד. כך שגם עשיית הסרט וגם הצילום בו יצרו אינטימיות שלדעתי עוברת בסיפור הסיפור.

כשאתה כותב משהו כזה, באיזו תדירות אתה צריך לבדוק את עצמך כדי לוודא שאתה לא מרחיק לכת עם תיאור האבל, כדי שהסיפור לא יעבור למודלין?

זה תמיד אתגר איך אתה ממפה את זה כסיפור. אם אתה נותן יותר מדי או שהאיזון הולך מדי בכיוון זה או אחר, אתה יכול לאבד את הקהל. רציתי שאנשים יסקרנו מהסיפור הזה ומהעובדה שיש בזה יותר ממה שהם רואים, אבל גם לא יסגירו את הכל. חלק מהרעיון הוא שאנחנו פוגשים את איבון וברור שהוא עבר איזשהו טרגדיה אישית שאנו גם לומדים שהיא אובדן של ילד, אבל הוא מתמודד עם זה בצורה שהטיול הזה הוא הפסקה לאפס את עצמו סוף סוף. וזה מה שהייתי מעוניין לעשות, לא התעניינתי בחודשים הראשונים של טרגדיה. אתה באמת יכול להמציא את עצמך מחדש כשאתה מטייל ורואה את עצמך בדרך אחרת. אתה יכול להיות כמעט גרסה טובה יותר של עצמך.

קטעים גדולים בסרט זה הם סיפור סיפורים חזותי גרידא. איזה אתגר זה מציג בפניך כקולנוען? כמה צריך פשוט להרפות ולהיכנע להופעה של השחקן?

בסופו של דבר, כששחקן מאכלס דמות הם לוקחים אותה מכם ואתם שם כדי לעזור להדריך אותם. אבל הם מובילים בדרך. ליזי היא אחד מאותם שחקנים נדירים מאוד שיכולים לספר סיפור דרך איך שהיא נראית, רק בעיניה; אתה יכול להבין מה היא חושבת. זו מתנה נדירה ביותר. בדרך כלל ניתן להבין מתי שחקן שמח או עצוב או מה הרגש שלו, אבל כשאתה רואה מהפך ותהליך מחשבה בפועל בעיניים, זה דבר נדיר שיש רק לשחקנים הטובים ביותר. והיא כן. אתה יכול ממש להסתכל עליה ולראות מה היא חושבת. זו מתנה מדהימה שיש לה, וכך בצורה מסוימת היא מאפשרת לחלק מהתעלומות לשחק. אתה מסתכל על זה פעם שנייה ורואה שהיא באמת מתמודדת עם כל שאר הדברים שעוברת הדמות שלה.

הסרט די פתוח. איך הפורמט של סרט קצר משפיע על הדרך בה אתה מגיע למסקנה כזו? האם יש יותר חופש בדרך בה אתה מתמודד עם הרזולוציה מכיוון שאתה עובד על קצר לעומת סרט של 90 דקות או שעתיים?

אין לך משקל או לחץ של שעתיים של התחייבות של קהל שאתה מנסה להתעטף בקשת מסודרת או לא. מבחינתי הסרט מסתיים בצורה עצובה, אבל אז הוא גם מציע מעט אופטימיות. זה מציע רעיון זה שהחיים מלאים בפרקים רבים וזה לא אומר שרגע שסגרת פרק אחד שאתה לא יכול לחזור אליו בדרך כלשהי. ולא רציתי שיהיה סוף טוב בציטוטים, אבל פשוט אהבתי את הדמויות ופשוט הייתי סוג של שורשים בשבילן. לא היה לי את הסוף כשכתבתי אותו לראשונה; אני סיימתי את זה בנימה עצובה יותר. אבל סוג הסיום הגיע אלי כשעטיפתי את הסרט וחשבתי שזה יהיה טוויסט מעניין וגם דרך לאותת שאתה לא יכול פשוט לנצח תבוסה, שתוכל לנסות לשכתב את חייך אם אפשר ולמה לא לנסות לשכתב את חייך? אז זו הייתה מין הכוונה לכך. הייתי ממש מרוצה מזה. זה מרגיש מושכר.

פרויקט טוקיו זמין כעת ב- HBO GO ו- HBO Now.

תמונות: HBO