סדרת אנתולוגיה של אימה מושלמת עבור חובבי אימה שאוהבים את הז'אנר, אבל כמו כאשר מופע משנה דברים בכל עונה. במקום לעקוב אחר אותו סיפור לאורך מספר שנים, מופע מסוג זה יעטוף את הדברים בגמר ואז יתחיל מחדש מהעונה הבאה. Slasher ו- American Horror Story הם שני מופעים כאלה שיש להם חוזקות וחולשות משלהם.
לסלאשר שלוש עונות עד כה ול- AHS שמונה, מה שאומר שבוודאי יש הרבה על מה לדבר כשמדובר בהשוואה בין שתי אלה. בואו נסתכל על Slasher לעומת American Horror Story והדברים שכל סדרת אנתולוגיה של אימה עושה טוב יותר מהשנייה.
10 סלאשר: דמויות שמרגישות כמו אנשים אמיתיים
רבים מהשחקנים המוכשרים ב- Slasher הם קנדים והם מגלמים דמויות שמרגישות בכנות כמו אנשים אמיתיים. בין אם זו שרה בנט בעונה הראשונה, שאכפת לה מאמנות ובעלה אך הופכת לחלק מתעלומה גדולה, או תפניתה של ויולט ליקרס כבלוגרית בעונה השלישית, הם לא נתקלים בדמויות אובר-טופ שלעולם לא היה קיים בעולם האמיתי.
AHS היא הצגה חכמה ומעניינת; עם זאת, לפעמים קשה לדעת אם דמות היא אנושית או שקורה משהו על טבעי. לעיתים קרובות זו הנקודה, אך עדיין כדאי לציין.
9 AHS: אותם שחקנים שמשחקים דמויות שונות
נכון שיש כמה פרצופים מוכרים בשלוש העונות של סלאשר. ארין קרפלוק מ"תהייתה של אריקה "מופיעה בעונה הראשונה כיתר פיטרסון וכקיילי גרינברג בשלישית, ודיק מקדרמוט נמצא בכל עונה.
אף על פי כן, כשמדובר במה ש- AHS עושה יותר טוב מסלאשר, זה צריך להיות האופן שבו אותם שחקנים מגלמים דמויות שונות. בעוד המעריצים כמובן מכירים בכך שאמה רוברטס הייתה ב- AHS: Coven ושלוש עונות נוספות של המופע (והספירה), היא משחקת דמויות כה ייחודיות. היא מכשפה בשם מדיסון בקובן וכתבת בקאלט. תמיד כיף לראות מי ישחק איזה דמות בכל עונה חדשה.
8 סלאשר: הגדרה עצמאית בכל עונה
לפעמים, סרטי האימה הטובים ביותר מתרחשים בעיירה קטנה או במיקום דק אפילו יותר כמו בית. כשקהלים מדמיינים שנתקעים באותו הבית כמו רוצח ולא מצליחים לברוח, קשה לחשוב על משהו שיהיה יותר מפחיד או מעצבן יותר.
אלמנט ש- Slasher עושה יותר טוב מ- AHS הוא בעל הגדרה עצמאית בכל עונה. העונה הראשונה שוכנת בעיירה קטנה, העונה השנייה שוכנת בבית כפרי, והעונה השלישית עוסקת בבניין דירות (עם כמה מקומות נוספים כמו בית קפה סמוך ובית ספר).
7 AHS: נושא חדש בכל עונה שמעלה את מרכיבי האימה
דבר אחד ש- AHS עושה עבודה נהדרת הוא להיות נושא חדש בכל עונה. מעריצי התוכנית כל כך נרגשים לראות איזה יוצר ריאן מרפי הרים את השרוול היצירתי שלו. מבית רצח (עונה ראשונה) ועד פריק שואו (עונה ארבע), בכל פעם שמופע האנתולוגיה האימה הזה חוזר, יש משהו חדש.
המופע עובר בעצם את האלמנטים של ז'אנר האימה, מבית רדוף למכשפות ועד ליצנים מפחידים, אך באופן שמרגיש רענן להפליא. זה מגניב שאוהדים תמיד מנסים לנחש מה תהיה העונה החדשה.
6 סלאשר: עונות קצרות
בעוד של- AHS אין עונות ארוכות במיוחד (כל אחת מהן 10, 11 או 13 פרקים), Slasher הצליחה להבין נוסחה נהדרת להשאיר את האוהדים בזמן שהם תוהים אם התעלומה הולכת להתמלא. בכל עונה של המופע יש שמונה פרקים בלבד, וזה הכמות הנכונה לסדרה זו.
מעריצי טלוויזיה רבים אומרים כבר זמן מה שעדיף אם לתוכניות טלוויזיה היו עונות קצרות יותר במקום להתפתל במשך 22 או 24 פרקים. שמונה מרגישות כמו כמות טובה של פרקים שכן הצופים יישארו מעוניינים בעודם רוצים יותר והם בהחלט מצפים לעונה הבאה.
5 AHS: Cliffhangers & רגעים פרועים
איש לא יכול היה לומר שצפייה ב- AHS היא חוויה עמומה שבה שום דבר לא קורה. למעשה, כל כך הרבה קורה בכל עונה, ובגלל זה המעריצים לא יכולים להפסיק לצפות.
כשמדובר במצוקי רגעים וברגעים פרועים, AHS עושה את הדברים האלה יותר טובים מאשר סלאשר. לסלאשר יש כמה סצינות שגורמות לקהלים ל"הוא ", אבל אפשר לומר שהמסתורין העיקרי עטוף בצורה מסודרת בסוף כל עונה. ב- AHS שום דבר אינו נראה.
4 סלאשר: רציחות מודגשות וגורי
סלאשר לא ביישן מפני רציחות אכזריות והרבה מאוד גורל. בכל פרק מישהו נהרג בדרך לא צפויה (ורבים ממעריצי האימה היו אומרים שהרציחות הן ייחודיות ולא מה שרואים בדרך כלל ברוב סרטי האימה).
ההצגה הזו בהחלט לא מיועדת מכיוון שיש בה הרבה דם. אחרי הכל, המופע נקרא Slasher. זה עומד בכותרת, זה בטוח.
3 AHS: באמת מפחיד
AHS הוא מופע מפחיד באמת, וזה משהו שהוא עושה יותר טוב מ- Slasher. בין אם זה הבית המפחיד של העונה הראשונה, בית החולים לחולי הנפש של השנייה, או המלון של העונה החמישית, אי אפשר שלא לצפות במופע הזה מבלי שתרגיש תחושת דאגה שמשהו גדול עומד להתרחש.
בעוד ש- Slasher עדיין מפחיד למדי, אין לו שום דבר ב- AHS, שאף מצליח להטריף את הצופים במהלך נקודות הזכות שלו.
2 סלאשר: שחקנים מגוונים
בכל שלושת העונות של סלאשר יש צוות שחקנים מגוון, וזה נהדר ומשהו שיותר תוכניות טלוויזיה צריכות לעשות. זה נכון במיוחד בז'אנר האימה (אם כי זה השתנה מאוד בשנים האחרונות) שגיוון לא היה לעתים קרובות שיקול במהלך הליהוק.
Slasher, לעומת זאת, עושה עבודה מצוינת במילוי צוות הדמויות שלה באנשים בעלי צבע ועם אנשים LGBTQ +. זה מספק נקודת מבט הכרחית על הדברים המתרחשים בתכנית (שלפעמים נותרים בחוץ). צוות השחקנים של סלשר מציב דוגמה לסרטי אימה ותכניות טלוויזיה אחרות.
