[זו סקירה של טירנט בעונה 1, פרק 6. יהיו ספוילרים.]
-
זה יכול להיות קשה לצפות במופע עם שאיפות ברורות בסופו של דבר להיפגע מחוסר האומנות שלו עצמו, אבל כנראה שזה המקום בו הדברים עומדים ביחס לטירנט. מה שנקבע כ"סנדק הסנדק "במזרח התיכון, הפך לסיסמה עלילתית בה המרחק הדרמטי בין הגיבור למשפחתו הדזוטי למחצה היה עד כה בולט כמו האתניות של השחקן. ככזה, המופע הצליח רק להדגיש את כל הדברים שעוד לא הצליחו להשיג.
וזו הבעיה העיקרית עם טירנט עד כה: זה סיפור שדורש מכל היבטים של ההצגה להיות בסך הכל, ובכל זאת מרגיש כאילו הסדרה אפילו לא רוצה להיכנס למתינות בכלום. כשהשחיתות הפוטנציאלית של בארי תלויה על כל הגישה של התוכנית, הדמות טרם הטביעה את בוהו אפילו במים המוצלחים ביותר.
מובן לחלוטין שהסדרה רוצה להראות לבארי כאידיאליסט רחב עיניים, שמאמין בכנות שאם הפלגים הלוחמים של אבבודן היו יכולים פשוט לשבת ליד השולחן ולדבר דברים בחוץ הכל יהיה בסדר. מובן גם שזה יביא לשינוי הדרגתי שמוצא אותו בקנה אחד עם כל מה שהוא מאמין - אפילו לגבי עצמו.
אך עד כה לא היה שום רמז לזדון או להשחתה כלשהי בדמות או בהופעה של אדם ריינר, אז עד כמה פתאום מתכוון התוכנית לבצע? והאם בכלל מתכנן לעשות את התור הזה בכלל? אם לא, אז במה מדובר בסופו של דבר?
יש רגע אחד קצר ב"מה שהעולם צריך עכשיו "בו ג'מאל צופה בשייח ראשיד מדבר על אחיו הקטן בראיון של 60 דקות שסוף סוף שופך קצת אור על מה שעשוי בסופו של דבר להיות מונח על כף המאזניים במשפחת אל-פאיד, ולכן, טיירנט עצמה. אבל העובדה שהיא מגיעה אחרי סימון אמצע הדרך של עונה 1 היא בהחלט לא סימן טוב.
השייח 'מנסה בבירור להעלות את ג'מאל, עכשיו כשנשיא עבודן הוא מתנגדו הפוליטי. ועל ידי קביעה חוזרת ונשנית כי "המוח" מאחורי הממשלה הוא אחיו הצעיר של הנשיא, שחזר במדינה במשך כל 10 הדקות, בהחלט יש חיכוך אחי באופק.
חיכוך זה מתווסף מהעובדה שג'מאל הסכים לקיים בחירות גלויות המבוססות על שיחה יחידה וחפוזה עם בארי, שהגיעה עם ההבטחה המהוססת שעל ידי בניית בתי ספר ובתי חולים, הנשיא ג'מאל אל-פאייד בסופו של דבר יידע את אהבתם של האנשים שרואים בו כרגע את המדכא שלהם.
ברור שדברים לא מסתדרים, אבל במקום שיהיה עימות בפועל בין ג'מאל לבארי, בפרק יש ריינר להסביר כיצד המספרים הקלפיים עובדים תוך ניסיון לרצות את אחיו בבדיחות על "העין החלבה" של השייח '.
אף על פי שהפרטים השונים הם שונים, אלה פעימות סיפור מוכרות. טירנט דבק באותה הנוסחה של בארי אומר לג'מאל מה לעשות; ג'מאל עושה את מה שבארי אומר לו ואז מתחרפן על זה; בארי ממקם את אחיו בשיעור אזרחי כיתה ח 'או באמצעות סמנטיקה מתווכח. זה דבר אחד לדבוק בנוסחה שהביאה סיפורים משכנעים לשולחן, אך הליך זה אינו בונה הרבה יותר מחוסר סבלנות.
ובכל זאת, יש כמה נקודות אור. בשני פרקים בלבד, השייח ראשיד של מוחמד בכרי הצליח להכניס קצת חיים למופע, ולהוריד קצת מהעומס מעל אשרף ברהום, שנראה שהוא היחיד שנהנה - שהוא מוכיח בכך שהוא עושה פלאים עם הקו, " אני חושב שגם אני חביב."
ברהום נמצא בבירור כשהוא מצייר את ג'מאל כאיש משלה את עצמו באופן מצחיק, נואש לחיזוק חיובי כלשהו, ולזמן קצר במהלך הפרק זה עובד. לפחות עד שג'מאל יסתיים בהריגתו של שייח ראשיד בזעם קנאי שעשוי להיות לא פחות מההכרה ההולכת וגוברת של בארי כמו גם הפופולריות המתמשכת של השייח '.
עם מותו של שייח ראשיד, כמעט ללא ספק יש סכסוך באופק. בין אם זה בין ממשלת ג'מאל לאנשי עבודן, ג'מאל ואחיו, או שניהם, זה לא ממש משנה. בשלב זה, טירנט זקוק למישהו שיפעל בכדי שהוא יעבור דברים.
טיירנט ממשיך ביום שלישי הבא עם 'רפואה מונעת' @ 22:00 ב- FX.
צילומים: ורד אדיר / FX
