רוברט קירקמן לא מצטער שהרג את גלן. המעריצים של סדרות הטלוויזיה "המתים המהלכים" כמו גם סדרות הקומיקס עליה היא מבוססת, יודעים שמסוכן להיקשר מדי לדמויות. הסיפור האינטנסיבי על קבוצת אנשים שמנסים לשרוד את אפוקליפסה הזומבים ידוע בהריגת דמויות ראשיות - לרוב בדרכים אכזריות ובלתי נשכחות.
כדי למנוע מאוהדי הספרים להיות מסוגלים לחזות יותר מדי, המופע לעתים קרובות משנה את העניינים. לפעמים זה אומר להוסיף דמויות מקוריות, כמו דריל דיקסון הפופולרי. פעמים אחרות זה אומר להרוג דמויות שחיות בספרים, או לאפשר לאלה שמתו על הנייר לחיות על המסך. קרול הייתה מוות מוקדם מאוד בקומיקס, שם אנדראה וסופיה עדיין בחיים. לפעמים - כדי להתעסק באמת עם המעריצים - מותו של דמות אחת ניתן לאחר. בוב סבל מהגורל שהיה שייך בתחילה לדייל, ודניס מתה בתוכנית כפי שעשה אברהם בקומיקס. אז כשהגיע הזמן לאחד ממקרי המוות המפורסמים והברוטאליים ביותר של הספר, לקהל לא היה מושג למה לצפות.
המוות הזה שייך לגלן רהי, אחת הדמויות הראשונות שהוצגו בתכנית. האוהדים היו קשורים מאוד לילד משלוחי הפיצה לשעבר, וצפו בו מתבגר לגבר נשוי ולוחם עז. רמזים ומקנטרים על מותו בקומיקס צצו מדי פעם בתכנית, ומותו עבר זיוף למספר פרקים לפני שהסדרה הציגה לבסוף את נגן ואת עטלף הבייסבול שלו לוסיל. הקהל חיכה כל הקיץ כדי לגלות שנגן רצח את גלן עם לוסיל - לאחר שהחליק את האוהדים בכך שהרג את אברהם תחילה. זו החלטה שרוברט קירקמן לא מתחרט עליה - לפחות, על סמך הדברים שאמר במהלך הפאנל "המתים המהלכים" בסן דייגו קומיק-קון.
לא רק שגלן - אחת הדמויות הבודדות של התוכנית - נרצח מול חבריו ואשתו, אלא שזה היה גרפי. נגן הכה אותו כל כך חזק שעינו יצאה מהשקע לפני שמת. מאז, מותו מניע את אשתו מגי - עוזר להעביר אותה לתפקיד מנהיגי יותר בגבעת טופ. זה גם הרס את חבריו, במיוחד ריק ודריל, והותיר אותם חסרי אונים רגשית ולא מוכנים להילחם בנגן לזמן מה. ההשלכות היו עצומות. לכן לא היה מפתיע שמעריץ שאל את קירקמן אם הוא מתחרט על הריגת הדמות. אליו הגיב קירקמן:
"במקרה שסטיבן איון יראה את זה בסופו של דבר, אני רק רוצה לומר עבור התקליט 'אפילו לא קצת!' אז לא."
הוא אכן חשב על זה לרגע ואחז מעט בחזרה - אם כי הוא חושב שלרוג את גלן וגם את אברהם הייתה החלטה טובה:
"אולי קצת. קצת בבכורה. יצא לי לצפות בזה עם קהל וכשהוא קרה הייתי כמו, זה קצת הרבה. זה קצת הרבה. '"
"היה טוב לתוכנית. אני חושב שהיה טוב לערוך את האירוע לעונה השביעית." זה הזרים המון דם חדש לתוכנית, כולל נגן, שמאוד אוהבים המעריצים. "כשאתם רואים את עונה 8 מה שתכננו השנה, הכל מתכנס בצורה ממש מגניבה."
בינתיים - בווקר סטלקר קון בנאשוויל - יון דיבר קצת על מותו של גלן ועל עזיבתו מהתוכנית בה היה אחד הדמויות הראשיות במשך למעלה מחצי עשור:
"למעשה גיליתי שאני הולך למות כשנתיים לפני שזה קרה. זה היה כאילו לא דיברנו עליו. זה לא נאמר, אבל הבינו שאנחנו הולכים לעשות מה שאנחנו אמורים לעשות. גם אני דגלתי בזה. בגלל שזה יכול היה להיות רק אני מתרץ את זה, מה שהיה בלתי נמנע, אבל יחד עם זאת אתה מסתכל על המסע ההוא ומבין שזה מסומן בצורה כל כך דרמטית בקומיקס שלשינויו, אני חושב שהוא לרמות."
יון גם מציין כי בעוד שהמוות היה אלים וגרוטסקי, זה לא היה יותר מאשר מקרי מוות מסוימים אחרים בתוכנית, ובמיוחד העלו את מותו של נוח. הגיוני שהוא ציין את המוות הזה, שכן מדובר בעוד מוות מחריד - וזה שגלן צפה בו כשהוא חסר אונים לעשות משהו בנדון. עם זאת, נח היה בסך הכל בתשעה פרקים, כך שבעוד שהיה דמות אהובה לרוב, למותו לא הייתה אותה תהודה כמו זו של גלן. אם כי קל לזכור עד כמה מותו של גלן אלים ואלוהי, ניכר שההשפעה האמיתית הייתה רגשית. מה שמאוד מערער את המעריצים שלו - אכן מצליח לטלוויזיה טובה מאוד. ועם זאת קירקמן עושה או לא מתחרט על ההחלטה - הייתה לה האפקט שהוא חפץ בו.
