ויק הולטרמן של Screen Rant סוקר את וול סטריט: כסף לעולם לא ישן
וול סטריט: כסף אף פעם לא ישן (או סתם וול סטריט ישנה ופשוטה אם אתה לא רוצה מלא כזה בפה) הוא סרט של אוליבר סטון שמנסה לעשות למען פירוק הבנק למשכנתאות את מה שהוא עשה עבור פושעי התאגידים בשנת 1987 וול סטריט המקורי. מייקל דאגלס חוזר קצת יותר גרוע בגלל הבלאי לאחר שבילה כמעט עשור בכלא, ובמקום צ'רלי שין צעיר בתור בן טיפוחינו יש לנו שיא לבוף.
מבחינה אישיותית, השיע (ג'ייק מור) הוא אנלוגי לבוד פוקס של צ'רלי שין מהסרט הראשון: צעיר, תוקפני ושאפתן - אך עם תחושת אתיקה. הוא התעניין מאוד במימון מאז שהיה בן 12 וחונך אותו לואי זאבל (פרנק לנגלה), ראש בנק וול סטריט שעבורו הוא עובד.
ג'ייק יוצא עם וויני ג'קו (קארי מוליגן), שהיא בתה המנוכרת של גורדון (מייקל דאגלס). היא טיפוס אומנותי שמנהל בלוג שמאל וג'ייק הוא קונסרבטיבי שככל הנראה לא נמכר ברעיון האבולוציה. בהתחשב בנטיותיו הפוליטיות של אוליבר סטון, אני לא בטוח מדוע הוא נתן לדמותו של שיא את התכונות האלה, אלא אם כן זה היה מתוך תחושה של רצון להיתפס כ"הוגן "בכך שגרם לגיבור הסרט להיות מה"צד השני".
בכל מקרה, ג'ייק מוקסם מגורדון למרות שויני לא רוצה שום קשר אליו. למרות שגורדון ישב בכלא הרבה שנים, ג'ייק נואש לפגוש אותו, בניגוד לרצונותיה של חברתו. לגורדון יש ספר בו הוא מתריע על התמוטטותה הכלכלית הממשמשת ובאה של ארצות הברית עקב ספקולציות ("אם כל הרוע") והלוואות ממונפות. אני בטוח שהיו אנשים חכמים שראו את ההתמוססות בבנק באותה תקופה (הסרט מתרחש בשנת 2008), אבל כמובן שקל להעביר חוכמה כה עמוקה לדמות במבט לאחור לאירועים שהתרחשו.
לגורדון אין הרבה דרך לבנקר לחזור למשחק השקעות כלשהו, והוא נראה כאילו אכפת לו באמת מדבר אחד מאז שבילה את כל הזמן הזה בכלא: להתחבר מחדש עם בתו. כמובן שאנו מכירים את גורדון כמונו, איננו יכולים שלא לחשוד שיש לו משהו בשרוול, למרות כמה שהוא אמיתי ומשכנע.
ג'ייק מתחזק באנרגיה ירוקה ומשקיע את מרבית זמנו בניסיון להבטיח סבב גיוס למדען שעובד על פרויקט כוח היתוך (מימון של 100 מיליון דולר, ליתר דיוק). למרות האזהרות של וויני, ג'ייק מתקרב יותר ויותר לגורדון - עם חזיונות של יכולת להבטיח מימון זה כדי לעזור למדען ולשנות באמת את העולם.
כמובן שהכל מתפרק, והעניין הוא לראות איך ג'ייק איכשהו מצליח לחזור מזה תוך לא פוגע במערכת היחסים שלו עם חברתו / ארוסתו.
בכנות, אני לא בטוח מה הטעם בסרט הזה. אין כאן באמת סיפור מרתק (אם כי נעשה ניסיון לדמותו של ג'וש ברולין כמספרת לג'ייק), והוא נתקל יותר בסרט תיעודי של PBS על איך בדיוק התרחש המשבר הבנקאי ומדוע ההחלטות ל ערבות הבנקים בוצעו. אנו רואים פגישות בפדרל ריזרב בהן כל העניין מסודר - מדוע היה צורך לחלץ את הבנקים, את הקטסטרופה שהייתה בעקבותיה היה הבנק הראשון מתמוטט ואחרים היו בעקבותיו (גרוע יותר מהשפל הגדול!) למען האמת זה הרגיש כאילו אני לומד בלימודים והסברתי לי מדוע ההצלה הייתה נחוצה.
היו עוד נגיעות קטנות ומוזרות בסרט, כולל לא אחת, לא שתיים אלא שלוש קמיעות מאוליבר סטון (אוליבר אם אתה רוצה להיות שחקן באופן גרוע, פשוט ללכת להיות שחקן). במהלך סצנת אירועים, המצלמה השתלבה שוב ושוב על נשים מבוגרות אך מושכות, והתמקדה (ללא ספק) בעגילי היקר שלהן. אם לא הייתי יודע טוב יותר הייתי אומר שלסטון היה פטיש באוזניים, אך כמובן שהכוונה הייתה להראות את העודף העלוב של אותם עשירים מרושעים ואת תכשיטיהם היקרים מדי. היו גם סצינות פלאשבק בנקודות מפתח בסרט - שהוצבו בצורה כזו לרמוז שהקהל היה עמום מדי מכדי לזכור את המשמעות של גילוי ספציפי, והיה צריך להזכיר לו חזותית.
סטון ניסה לתבל מעט את הסרט בעזרת עבודות המצלמה שלו ואפקטים חזותיים - היו כמה סצינות ומעברים מעניינים שהיו די נוצצים לסרט יבש כמו זה.
ההופעות היו כולן טובות - היה נחמד לראות את שאה בתפקיד דרמטי רציני אחרי סרטי הרובוטריקים ואינדיאנה ג'ונס 4. מייקל דאגלס, תמיד תענוג לראות על המסך - והוא נכנס מיד חזרה לתפקיד האייקוני שגילם 23 שנה לפני כמו לנעול זוג נעליים ישנות ונוחות. ג'וש ברולין הוא שחקן נוסף שמצטיין בכל סרט בו הוא מופיע. קארי מוליגן העניקה את הביצועים הטובים ביותר שיכלה למרות התפתחותה של תפקידה (סצנת הסיום והנקודה בה היא מקבלת החלטה ביקורתית אינם הגיוניים כלל).
האם זה היה סרט רע? לא. זה היה די מעניין ברמה האינטלקטואלית וההופעות היו טובות - אבל בסופו של דבר המילה הכי טובה שאני יכולה להשתמש בה לתאר איך וול סטריט: Money Never Sleeps השאירה לי הרגשה היא … אמביוולנטית.
טריילר בוול סטריט 2:
[סקר]
