אחרי שמצאה את עצמה על פס חם לפני זמן לא רב עם הומלנד במופע מנצח אמי, Showtime מצאה כי התוכן המקורי שלה יכול להתחרות בדומה ל HBO, FX, ונטפליקס כשזה הגיע לשבחי הביקורת ולהוקרת הפרסים. אולם סיפורו של המרגל הגרוע ביותר בעולם עבר ככל הנראה את ראשו שזכה בגביע, מתיישב במקום נוח, בידיעה שהסוף מתקרב היטב לקראת בואו. זה בניגוד חריף לסדרות כמו פני נורא ומאסטרס לסקס, ששניהם הסתיימו בפתאומיות בעונות 3 ו -4, בהתאמה, או סדרות אחרונות ונעשות, כמו Happyish.
בטח, בערוץ הפרימיום עדיין יש להיטים כמו Shameless, ריי דונובן ו- The Affair לסמוך עליהם, אף על פי שאף אחד מהם לא צורח את תואר המרשים. Twin Peaks ו- I Dying Up כאן שניהם משיקים בהמשך השנה, אך הראשון הוא אירוע "סגור" והאחרון יעלה בכורה חודשים לאחר סדרת הסטנד-אפ-מרכזית של HBO שתרסק. זה לא אומר ששום סדרה לא תהיה להיטי ענק, אבל עד שזה יוכח או לא נכון, סדרת המרקיי הנוכחית של שואוטיים היא מיליארדים.
ייעוד זה הגיוני, בהתחשב בכישרון הכרוך בכך. בכיכובו של ילד הזהב של שואוטיים דמיאן לואיס כמנהל קרנות הגידור בובי "אקס" אקסלרוד ופול ג'יאמטי כיריבו הממשלתי המרגרן מתמיד, צ'רלס "צ'אק" רודס (לואיס בהחלט ניצח בקרב הכינוי כשהתוכנית חילקה אותם), מיליארדים נותנים גם תפקידי שזיף למגי סיפ ומאלין אקרמן. צוות השחקנים מציע תיאור לא כה עדין של העלייה של התוכנית לעבר הצטרפות לשורות הטלוויזיה היוקרתית, ובוודאי להובלת האישום מבחינת התוכן המקורי של שואוטיים. מה שהכי מעניין הוא שעונה 2 מציעה כמה פיתולים טונאליים ושינויים בפרספקטיבה שמציעים שמיליארדים יכולים בהחלט להרוויח את מקומה בראש ערימת השואוטיים.
אף על פי ששום מקום כמעט לא מכובד או מהמם מבחינה ויזואלית, יש מיליארדים הרבה במשותף עם האפיפיור הצעיר מבחינת התפיסה לעומת המציאות. כשמסתכלים על השיווק של הסדרה, רואים ג'יאמטי נוקשה בוהה בלואיס המרוצה והמרוצה מעצמו, והפרסומות מתגרה במשחק טינה גבוה בין שני גברים חזקים - הפיכת הסדרה מוקדשת פחות או יותר לעליות ו ירידות בתחרות משתינים ללא הומור בין זוג זכרי אלפא מיוחסים. התיאור הזה מתאים למיליארדים טוב יותר מאחת מחולצות הטריקו של אקס החתימה-קוד-להיות-ארורה חולצות מצילות דבר אחד: התוכנית לא חסרת חוש הומור על עצמה או על דמויותיה.
היוצרים בריאן קופלמן ודייוויד לוויאן הזריקו הרבה סדרת הומור לסדרה עם עונה 1. לבכורה של הסדרה לבדה היו כמה מהנהנים קורצים למכונות המנופחות של הדמויות שלה, כדי להסתדר עם כל הדיקטטורים - פיגורטיביים ואחרים - שהיו עדים לאורך כל השעה. חוש ההומור הזה פחות או יותר עבר את כל העונה הראשונה, אם כי נראה שהוא הלך ודעך כשהעונה התקרבה לגמר והביא לעימות עוצמתי בין אקס לצ'אק. שואוטיים בבירור היה רוצה לראות את מיליארדים רצים יותר מעונה אחת, כך שהעימות בעצם הסתיים בקיפאון, כזה שהעניק לקופלמן ולויאן הזדמנות להעיף את התסריט במידה מסוימת, להעמיד את אקס למתקפה ולראות איך צ'אק מגיב ל הגנה ריצה.
הפרמיירה של עונה 2, 'ניהול סיכונים', מושקעת בחקירה של אותה דינמיקה חדשה ועושה זאת בנגיעה קלה אפילו יותר מבכורת הסדרה. לאורך כל השעה יש תחושה שמיליארדים מעוניינים יותר להשתעשע עם הנחת היסוד שלה מאשר לטפל בדרכה למעמד יוקרה. הדיאלוג פריך ומוקדש יותר לשים סיכה באגו המנופח של חבר'ה שלובשים אפודי צמר כדי לעבוד ולדבר עם נשים בעיקר דרך רמיזות. זה גם שם דגש רב יותר על הדינמיקה של הכוח ועל כמה שהם יכולים להיות נזילים: דקה אחת אתה שולט ביריב שלך ואז הבא אתה שטוח על הגב.
היפוך בעימות הגרזן מול רודוס מראה צד אחר באופיו של ג'יאמטי, מכיוון שהוא הוסר מאיזון בעקבות חקירת התנהלות משרדו והתמוססות הנישואין הקרובה שלו. צ'אק וונדי מתאמנים במשהו שנקרא הורות "קינון מופרד" או "קן ציפור", בו ילדיהם של בני זוג מופרדים גרים בבית אחד וההורים באים והולכים על פי לוח זמנים מוסכם. זה כשלעצמו זה קצת בדיחה, משום שאף אחד מהילדים לא נראה אפילו בשעה הראשונה, מה שמדגיש את הנוחות העלילתית של הסדר ההורות המודרני, מכיוון שהוא מעניק למיליארדים דרך קלה להביא את ג'יאמטי וסיף לחדר יחד.
בצירוף העיוותים העלילתיים החכמים, הבכורה של המיליארדים בעונה 2 מהווה מקרה חזק מדוע הדמויות הראשיות שלה אינן צריכות להיות בחדר יחד כדי לגרום לסדרה להופיע. בכמה מהרגעים החזקים ביותר בבכורה, גרס אקס את תוכניתו לסיים את יריבו ב"שדה הקרב "על ידי מימון סדרה של תביעות נגדו - מהלך שלא מזכיר כלל את הנעשים המסוימים מאחורי הקלעים של בולוליה נ 'תביעה נגד גאוקר. התוכנית זוכה למתיחה דומה ממפגש בין צ'אק לצוות המפתח שלו, ואומרת להם לשתף פעולה באופן מלא עם החקירה במשרדו, בידיעה מלאה שהפקודה היא תזכורת שבשתיקה לשבועת החסינות שלהם.
זה הסיף שהכי מרוויח, שכן התוכנית ממשיכה להפגין את הכוח שיש לוונדי על פני אקס וצ'אק. סצינה מוקדמת מחזירה אותה אחרי דני סטרונג בתור טוד קרקוב, עוד איש קרנות גידור הזקוק לאיזו מועצה פסיכולוגית פנים-ביתית למתנדבי הכספים שלו ובעיות הביצוע שלהם מדי פעם. ונדי היא הדמות החזקה ביותר של מיליארדים. אקס טוען שהיא הנמל שלו בסערה, וצ'אק הוא אולי בעלה לשעבר שעוד מעט עתיד להיות אהב להיות הכנוע שלה כשמצב הרוח. עונה 2 רוצה לנצל את הסוכנות החופשית שלה ואת המנוף הייחודי שמגיע עם העצמאות החדשה שלה, במיוחד כשמדובר בקבוצת גברים שמדברים באפרטיזמות ומתייחסים להתנהלותם העסקית במילים כמו "détente" ו- "שביתת נשק". ו"שדה קרב."
היכולת של ונדי לדבר את השפה מבלי להיטמע בתרבות ראשונה ולהפוך לאחת מלהקות הגאון "תאוות הבצע היא טובה" הופכת אותה לדבר הכי קרוב שיש לתוכנית למתמודד קהל. כמה זמן היא יכולה לשמור על מרחק אורך הזרוע שלה מהדרמה היא קו עלילתי מעניין כמו כל דבר אחר שההצגה שהמופע מקימה בבכורה, מה שגורם לשלל סיפורי סיפורים שמחכים לנצל את השיפורים שמגיעים עם המגע הקל יותר של העונה 2.
מיליארדים נמשכים ביום ראשון הבא עם 'קפיצת החתול המת' @ 22:00 ב- Showtime.
