[זו סקירה של פני נורא העונה 2, פרק 1. יהיו ב ספוילרים.]
-
בשנה שעברה לקח התסריטאי הפורה ג'ון לוגן הפסקה מההרפתקאות המגה-תקצוב של סוכנים חשאיים בריטים, סמוראים אחרונים וגלדיאטורים רומיים כדי להביא לטלוויזיה את העולם האפלולי והאווירה האינטנסיבית של פני נורא. הסדרה עטורה בלונדון הוויקטוריאנית, הסדרת את האימה על ידי שימוש בשכבות של אימה גותית כדי להציץ לחייהם הבודדים והמייסרים של קבוצה קטנה של מגורשים על סף גילוי משהו, ובכן, די איום.
העונה הראשונה בת שמונה הפרקים, אלימה ומצוברחת, הצליחה לחיים את לונדון בה עגלות רתומות לסוסים ניצבו במורד הרחובות המרוצפים באבנים שהובילו היישר אל לב החושך. הסדרה יצרה עולם בו הטרור אורב בכל פינה והוסתר כמעט בכל צל - מושג הולם, בהתחשב בכל דמות שיש לה מה להסתיר. אך לרוב, זה היה עולם בו פרוקסי של אלן קווטרמיין בשם סר מלקולם מוריי (טימוטי דלטון) כינס ללא ידיעה צוות דמויות שהיו חלק מאוד מהעולם שאספו כדי להילחם למען חסרונו של מוריי בת, מינה.
במשך כל אותה עונה 1 הצליח להשיג, ליצור עולם אמין מהעבר, להכניס דמויות כמו התצוגה הראשי של ג'וש הרטנט, "איתן צ'נדלר", או הדוקטור של הארי טרדוויי וויקטור פרנקנשטיין והיצור הנוקם ואוהב התיאטרון (רורי קינאר) לאחר שהביא לחיים, זה הצליח ביותר לספר את סיפורה המעוות של ונסה איבס - שהועלה לחיים בעקבות ההופעה המבריקה והבלתי מרוסנת של אווה גרין - והחושך שאיים לצרוך אותה.
עונה 1 הייתה לימוד אופי יותר מכל דבר אחר, וזה יכול היה להיות פן או תקלה בכך שהסיפור היה מוגבל לשמונה פרקים בלבד. הייתה עלילה, אבל זה בעיקר כלל את הציד של סר מלקולם מוריי אחר בתו הנעדרת, ואת הנסיבות המסתוריות בהן נקלעה לכוח מרושע (זה היה, לכל דבר ועניין, הגרסה הנוראית של פני לערפדים, או דרקולה, אם תרצו). הייתה רעיון מעורפל של אנטגוניסט - כלומר המפלצות האורבות בצללים ונכנסו דרך חלונות בלילה, והכוח הבלתי נראה שנאווה כל כך נואשות למיס איבס - אבל גם הדמויות שלהם וגם כוונותיהם היו מעורפלות, לומר את הכי פחות.
ובכל זאת, למרות חמקמק העלילה שלו, או מעגליות הסיפור, העונה הייתה עדיין מכה יותר מפספוס. זה היה בעיקר בזכות כמה סטיות נפלאות, בהן עברה של ונסה נחקר והשאלה מה רדף אותה ומדוע נהיה גדול יותר ודחוף בהרבה מכל מה שגרם למינה הקטנה שנראתה. מאותם הרגעים הסדרה הרגישה שנולדה באמת ומוכנה להגדיר את עצמה למשהו מעבר לתפאורה המעוטרת והאווירה המוחשית שלה.
ככזו, אין זה מפתיע שכאשר פני דרדפול מתחילה את העונה השנייה שלה עם 'גיהנום טרי', היא עושה זאת על ידי פתיחתה של ונסה כשהיא נתקפת תחת תקיפתה של אנטגוניסט בלתי ניתן לטעות שמגלמת הלן מקורי הפנטסטית (שאפשר לראות אותה גם ומספקים הופעה אדירה על תריסי ה- Peaky Blinder. אוולין פול של מק'קרורי ערך כמה הופעות בעונה שעברה, אחת בסיאנס שהפגינה לראשונה את עוצמת ההופעה של גרין. היה משהו במצב של אוולין, אבל הדמות אחרת לא הייתה תמימות - אולי לא תמימה כמו, נניח, פרדיננד לייל המעוצב בהפגנתיות של סיימון ראסל (מישהו בבקשה תביא לו סדרה שבה הוא אומר "פפירוס" 87 פעמים בשעה), אבל לא בהכרח היה מקשר אותה בגלל שהיא מתרחצת באמבטיה בנחת בדם הצמיג של אישה צעירה תוך כדי הנאה מעשן.
ועם זה 'הגיהנום הרענן' מבדיל את עצמו משמונת הפרקים ממה שקרה לפני כן על ידי ביסוס של יריבות חזקה בין הפול של מק'קורי לאייבס של גרין, כאשר רק אחד מהם היה מודע לכך שיש איבה כזו. אך יותר מאשר לתת למתמודד עם גרין, התוספת של אוולין וברית המכשפות שלה (ככל הנראה חד פעמיות), אופיו של מקורי מחיה את ההליכים בצורה משמעותית. יש שמץ של קמפינג בכל שורה שהיא מספקת, כאילו אוולין היא היחידה המודעת שהיא דמות בסוג הסיפור שימלא את דפי הספרות הזולה והפופולרית שממנה הסדרה נגזרה את שמה. מודעות עצמית כזו נראית בחתך בגרונו של עמית מכשפה עם טבעת שככל הנראה נועדה לעשות בדיוק את זה, או איך סינון בתו של אוולין, הקטה (שרה גרין) בשמחה, תוך כדי תסרוקת ספורטיבית היישר מאוסף ברנדט פיטרס.
אך בנוסף להשגת העונה באנטגוניסט בשר ודם אנרגטי הראוי לעלות נגד וונסה המחוברת, 'גיהינום טרי' מצליח גם להגדיר את הדמויות שלה לבצע כמה בחירות משמעותיות. איתן מתעורר למצוא את עצמו מכוסה בשרידי טבח הפונדק של המרינר, ובעוד שמחשבות על ספרד או לחימה במלחמה כלשהי מאיימות איפשהו למשוך אותו מלונדון, נאמנותו (כמו כלב?) ודאגתו לוונסה גורמים לו להתייצב במקום במקום זאת, חדר האורחים של מלקולם.
בינתיים, ויקטור פרנקנשטיין מוצא את עצמו מחבב את גווייתו של ברונה (בילי פייפר) לפני שהיא תוכל לתחייה ותגלה שהיא מאורססת את היצור. זוהי סצנה מטרידה שמוסיפה עוד שאלות לוויכוח אם הריגתו של ויקטור בברונה בעונה שעברה או לא, נעשתה מתוך רחמים או מחויבות לתועבת עור הבסיס, שעליו הוא "כבול על גלגל כאב". לשם כך נראה שהיצור (המכונה ג'ון קלייר) צריך לבחור בין ברונה המוערכת מחדש או בתם העיוורת של מעסיקיו החדשים.
יש הרבה יותר מאווירה מוחלטת שזורה בבכורה בעונה 2. ההתמקדות בבניית מגרשים ובניית האתגרים עבור ונסה, איתן וויקטור מרוכזת הרבה יותר ממה שהייתה בעונה שעברה, וכל זה מצביע על כמה קשתות אופי מסקרנות. נראה כי הגדרת הדמויות שלה בדרך ברורה היא הבחירה הנכונה עבור הסדרה, בהתחשב באיזו מידה מעורבב הגמר של עונה 1.
אבל זה גורם לאדם לתהות האם חד-אופקיות שכזו תגרום לפני האיום להיות נוקשה מדי בסיפור סיפורו, ותמנע מאותם חוויות נפלאות וממוקדות אופי להתרחש מחדש. מכל הדברים שעשויים להקריב לסיפור ממוקד יותר, אני מקווה שזה לא היה מה שהפך את הסדרה למדהימה מלכתחילה.
-
פני נורא ממשיכה ביום ראשון הבא עם 'Verbis Diablo' @ 22:00 ב- Showtime.
