באוקטובר ביקרנו במערך האנט-מן של מארוול, פרויקט הסרטים הראשון שהופק במיקום החדש של פינלווד באטלנטה, בו אולפני מארוול יעבדו מלהתקדם. קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים (שמחזירה את פול ראד כאנט-מן) יורה שם בזמן שאני מקליד את זה ובפברואר 2016 יורים שם גם שומרי הגלקסי 2.
ביום הראשון לחקירת היומיים של ההפקה צפינו ברצף פעולה שנורה על במה שהייתה בה מסוק והנמ-מן של פול ראד כשהוא מכווץ, אבל לפני שהוא התאים התיישבנו לדבר על הסרט ואיך תפקידו עבר מהכוכב בזה, גם לכתיבה משותפת.
הראיון שלנו נוגע באופן בו הועלה פול ראד, מה קרה כשאדגר רייט ומארוול חלקו דרכים בפרויקט, מעורבותו של אדם מקיי, עבודה עם מייקל דגלאס ופייטון ריד, לבשו את התחפושת Ant-Man, ומה מושך לשחק את הדמות כמו סקוט לאנג שיש לו פגמים.
קחו בחשבון, הראיון הבא התקיים הרבה לפני שתפקידו של ראד בקפטן אמריקה: הוכרז על מלחמת אזרחים. הוא פגש רק את צוות השחקנים בסן דייגו קומיק-קון 2014 כמה חודשים קודם לכן עלה לבמה.
חליפת Ant-Man הזו נראית מדהימה.
פאול רוד: כן, זה לא כל כך נוצץ.
[צוחק] קווין [פייג '] אמר לנו שברגע שאדם מקי עלה על סיפונו, הוא עשה גם חבורה של כתיבה על זה. ספר לנו על זה ומה הוא הביא לזה בצורה תסריטית?
פאול רוד: עצמות הסיפור הזה, היסוד שלו היה שם. ג'ו קורניש ואדגר רייט עשו עבודה נהדרת כל כך. בהחלט הוספנו דברים, שיפרנו כמה סיפורים, שינינו כמה דברים והוספנו כמה סצינות. זה היה שכתב די גדול למדי אבל הסיפור הוא שלהם. מבחינת הספציפיות, ברור שיש כמה … [צוחק] קיבלתי הנחיה לא לגלות, אבל זה קרה באופן אורגני. ברור שזה מעולם לא היה חלק מהתכנית כאשר אדגר ומארוול נפרדו דרכים, היה שכתוב שהיה סוג של שינוי אחר בסיפור. אז כשהיינו פוגשים במאים וכל מיני דברים, אדם נכנס. אדם יש לי מערכת יחסים די טובה, וכך זה פשוט התרחש. זה מעולם לא היה דבר שאני חושב שאחד מאיתנו תוכנן עליו, אבל אני חושב שזה יותר עניין שהסרט הזה יתחיל, והתסריט צריך להגיע למקום שמארוול רוצה לקחת אותו, אז בילינו קצת זמן על זה לעבוד יחד. ואז אדם פשוט המשיך קצת, וזו יצירה מתמדת [צוחק].
כשאתה ואדם מקיי עובדים על תסריט, המסקנה המתבקשת היא שזה הולך להיות הרבה יותר מהנה. האם זה המקרה?
פאול רוד: לא, ככל שהטון, חלק מזה תמיד מתגלה בפוסט. אדם ואני שנינו, לפחות מנקודת מבט של סרטים, אוהבים לעשות המון גרסאות שונות של דברים וצילומים. ואני חושב שכשעבדנו יחד על אנקורמן בעבר, אנחנו עושים המון אלטות ובדיחות ודברים כאלה. אני חושב שגם אדם וגם אני, ברירת המחדל שלנו היא ללכת לקומדיה, אם כי אדם הוא טוב בהרבה ומהנה יותר ממני. הוא הכי טוב שראיתי. אבל הטון בזה ומה שניסינו לכתוב ומה שאנחנו עושים לא היה קומדיה כשלעצמה. אני חושב שזה מתאים יותר למה שאנשים צפו מהסרטים האלה ואדם בהחלט נלהב ממארוול וקומיקס. הוא גדל וקרא את כולם והיה מעריץ, כך שלדעתי הוא דיבר בשפה בכל מקרה. יהיו בו חלקים מצחיקים, לפעמים אתה מוציא אותם כי אתה לא רוצה לצמצם את הדרמה או את האקשן. זה לא אנקורמן. הייתם חושבים שזה יהיה סרט מטופש, כבד-בדיחות, וזה ממש לא, אבל יש רגעים של ריחוף. אחרי הכל, מדובר כאן בנמלים.
[צוחק] אתה הידוע ביותר בגלל הרבה קומדיות. זה חדש בשבילך בסרט שבסופו של דבר עוזר בהשקת שלב 3 של מארוול - איך אתה מכין את עצמך לזה, נכנס לזה מתוך ידיעה שאתה הולך לעשות סרט מארוול? מה הייתה ההחלטה האולטימטיבית עבורך לשחק את אנט-מן?
פאול רוד: כשחתמתי, זה היה אדגר. אדגר הוא זה שהגיע אלי, ואדגר שהכרתי כבר שנים ואני חובב שלו. היו כל כך הרבה דברים שהיו באמת מעניינים ומושכים, אבל כשחתמתי עליהם זה היה דרכו. הוא אחראי לכך שאני כאן. מעבר לזה, בהחלט הייתי מסוקרן ונרגש לעשות משהו שעשוי להיות קצת מחוץ לקופסה. לא היית חושב עלי בהכרח קודם כל על הדבר הזה. רוב האנשים לא. אבל לא הרגשתי שזה כל כך שונה
.כל הדברים האלה מבוססים על אופי. הדמויות מתמודדות עם קונפליקט, יהיה אשר יהיה. הקריירה שלי עשתה פניה שמאלה אחרי אנקורמן. עשיתי כמה קומדיות בעבר, אבל אני לא קומיקאי. לא למדתי קומדיה של סקיצות; הרקע שלי לא זה. פשוט קרה שעבדתי עם החבר'ה האלה, אהבתי את זה והמשכתי לעבוד עם הרבה קומיקס אחרי מעשה. אבל אני אוהב לעשות המון דברים שונים, כך שזה לא נראה לי כל כך מטורף, אבל בכל הנוגע לחומרים האחרים אני לא באמת מעסיק את עצמי בזה. זה כן הרגיש אחרת. זה בהחלט הרגיש כאילו "וואו זו הליגות הגדולות". מעולם לא עשיתי סרט עם תקציב גדול כזה. הסרטים האלה הולכים להיראות בכל העולם. הייתי מודע לכל זה, אבל לא חשבתי על זה. חשבתי "בסדר, אם זה יצליח, אז זה באמת ישנה כמה דברים, ואם זה לא יתכן, אולי אני לא עובד [צוחק] זמן קצר אחר כך, " אבל לא נתתי לזה להרתיע אותי.
הדבר האחר עם כל דמות חדשה המגיעה ביקום מארוול הוא שהם בסופו של דבר יהפכו לחלק מהנוקמים. דיברנו עם קווין מוקדם יותר על כך שבנוסף לקאסט שצריך לעבוד בסרט, הם צריכים לעבוד גם בתוך קבוצת הנוקמים הגדולה יותר. עכשיו אני יודע שכולכם הייתם יחד בקומיק-קון. האם הייתה לך הזדמנות להסתובב עם הנוקמים האחרים?
פול רודד: לא.
לא התקבלת בברכה במשפחה ההיא?
פול רודד: האחד, אני לא יודע מה צופן העתיד והיכן הייתי נכנס לכל זה אם אעשה זאת. לא מסתובב איתם, לא. פגשתי זוג מהם, והפעם היחידה שיצא לי להסתובב עם מישהו מהם, וזה אפילו לא הסתובב איתם, הייתי בדיוק באותו החדר איתם, הייתה בקומיק-קון. הייתי פרח קיר; הסתובבתי עם הביטלס. לבלות ב- Comic-Con עם הנוקמים הוא ללא ספק כרטיס אלקטרוני. דיברתי איתם שם קצת אבל זה היה די מגניב [צוחק].
דבר קצת יותר ספציפית על דמותו של סקוט לאנג. הוא בחור חכם, ברור שהוא דואג מאוד לבת שלו, אבל הוא גם סוג של מפסיד. הוא גנב. האם יש מידה מסוימת שהוא סוג של אדם קטן לפני שהוא לובש את חליפת הנמלים? איך היית מאפיין את אישיותו?
פול רודד: אולי כמה מהבחירות שלו שהוא עושה בחייו מוטלות בספק. אולי המניעים הם מכובדים או שאולי הם לא, יש אנשים שלא חושבים שהם כן, אבל אני חושב שהוא מישהו שאכפת לו מהבת שלו. אני חושב שזה הגורם המניע לבחירות שהוא עושה. בהחלט בקומיקס, זה הסיפור שלו. אני חושב שהוא בחור חכם שאולי צריך להעריך מחדש מה באמת חשוב בחיים שלו, איזה סוג של אדם הוא רוצה להיות.
היה פתיל דרך כמה סרטים שעשית במקום שבו יש לך את השחקנים האגדיים האלה שבסופו של דבר שיחקו את אביך, בין אם זה ג'ק ניקולסון, אלברט ברוקס, אתה הולך ללכת עם רגל אחת אל האגדות האמיתיות האלה ברגעים מאוד אינטימיים. כאן יש לך את מייקל דאגלס שהוא מבשר מובן מאליו. איך היה? במיוחד האזנה לדברים של קומיק-קון, נשמע שיש לו מעט מאוד סבלנות כלפי גיבורי-על בכלל. [האנק] פים אינו דמות האב החמה, המטושטשת. איך היה איתו על הסט?
פאול רוד: טוב, זה פשוט היה מדהים. בפעם האחרונה שראיתי אותו, שהיה לפני מספר ימים, כל מה שהוא עשה היה לספר לי סיפורים על רחובות סן פרנסיסקו, ואיזו דרך נהדרת לבלות את היום בעבודה, זה היה מדהים. עבדתי עם כמה שחקנים מדהימים, מדהימים. אגדות, הכי טובות שיש. אני לא יודע איך זה קרה. כל יום אני הולך "זה פשוט מדהים". פול ניומן גילם את סבי במחזה שעשיתי. זה היה סוג דומה בו לוקח לי קצת זמן רק להירגע. אני מקווה שזה רק כמה ימים ומקווה שזה קורה איפה שאני יכול להגיע למצב שאני פשוט מרגיש "בסדר, זה מגניב, זה נורמלי, אנחנו מסתובבים", איפה אוכל לשאול אותם כמה סיפורים או טיפים, דברים כמו זה. וזה היה נהדר לעבוד איתו. הוא שחקן כל כך טוב. הוא מתקרב לדברים, מכיוון שהוא גם מפיק, הוא מתקרב לסיפור ואופי ולעשיית סרט מכל מיני זוויות. אבל הגרביטות שהוא מביא לכל דבר פשוט מרגישות כמו "זה הליגות הגדולות, אני משחק עכשיו בליגות הגדולות", ככה זה יכול להיות. ובאופן בלתי נמנע, באמצע סצנה זה קרה ב"איך אתה יודע "כשעבדתי עם ניקולסון, אנחנו באמצע הירי של סצנה והוא צורח לי בפרצוף ואני בסצנה איתו בתור שלי דמות, הוא מגלם את אבי, ופתאום אני כמו 'הפרט האחרון'. אני זוכר דברים ורגעים. יהיו סצינות בהן זה קרה כאן. נעשה סצנה ואני פשוט חושב "אוי אלוהים, וונדרס בויז, כמה הוא טוב." זאת אומרת שכולנו יודעים שהוא הרג כליברז אבל קדימה, נפילת נפילה? יהיו לי הרגעים האלה בהם אנו מצלמים וזה רק אחד מאותם "איך בסופו של דבר אני כאן?" סוגים של דברים.
